אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

רצון הילד בגירושין

רצון הילד בגירושיןסעיף 12 באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שישראל חתומה עליה, קובע כי "מדינות החברות באמנה מחויבות להבטיח לילד אשר מסוגל לחוות דעה משל עצמו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, וזאת תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו"
סעיף זה מדגים את השינוי ביחס אל הילד בעשורים האחרונים, לפיו הילד נחשב כשווה בין שווים, בעל זכויות לכבוד, להגנה ולחיים מלאים, להבעת רגשותיו ודעותיו וקבלתם כבעלי ערך.

במקרה של גירושין בו יש להכריע בין ההורים בשאלת המשמורת העיקרית עולה לפעמים שיקול רצון הילד. יש משמעות לגיל הילד, לבשלותו הרגשית והקוגניטיבית, ולגורמים נוספים במשקל המיוחס לדעתו.

ההקשבה לרצונו של הילד נובעת מעיקרון טובת הילד הקובע כי בהכרעות הנוגעות למשמורת ולילדים במסגרת הגירושין הקו המנחה יהיה טובתו של הילד, ומביט ביכולתם של ההורים לספק לילד את צרכיו הרגשיים, הגופניים, הכלכליים והחברתיים והנפשיים בצורה מיטבית. לפי עיקרון טובת הילד ההנחה היא כי רצונו משקף את טובתו, אף שלעיתים נראה שאין הדבר כך (בהמשך המאמר נתעכב על נושא זה).

כיום במדינת ישראל הגישה הרווחת והמעוגנת בחוק היא כי בהיעדר הסכמה בין ההורים תקבל האם את המשמורת על ילדיה בהיותם מתחת לגיל שש. מעל לגיל זה בוחן בית המשפט כל מקרה לגופו ומחליט על פי הנסיבות השונות את זהות ההורה המשמורן, וגם כאשר ישנה הסכמה בין ההורים בודק בית המשפט האם ההסכמה היא לטובת הילד. חלק נכבד מהחלטת בית המשפט עשויה להיות מבוססת על רצון הילד, אם כי לא באופן בלעדי. שיקולים נוספים הנלקחים בחשבון הם גילו של הילד, מצבו הרגשי והגופני, מידת המסוגלות ההורית של ההורים, קשריו עם הוריו ודמויות דומיננטיות אחרות בחייו,

מובן כי לגיל הילד יש משמעות במשקל המיוחס לדעתו – אין דומה נער בן 15 לילד בן 6. כמו כן ניתן משקל למידת בגרותו ויכולתו לשיקול דעת רציני ורציונלי. בדרך כלל ניתן לומר כי החל מגיל 10 ניתן משקל ביותר לרצונו של הילד. כמו כן יש הבדל בין העדפה כלשהי להתנגדות נחרצת של הילד לשהות עם אחד הצדדים. בית המשפט ימנה מומחים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכו') שידווחו מהו רצון הילד, ולעיתים ייפגש השופט עם הילד בארבע עיניים, ויברר עימו את רצונו, עד כמה נחוש הוא בדעתו, מהי מידת בשלותו, הבנתו ויכולתו להחליט בעניין שכזה, וגם יבדוק האם הופעלה השפעה מבחוץ על רצונו של הילד, ואם אין זהו רצונו האמיתי והאותנטי.
מקרים בהם ההכרעה לא תינתן על פי רצון הילד הם מקרים בהם רצונו יפעל לרעתו באופן מובהק, ובמקרים בהם נראה כי רצון הילד מושפע מהסתה של אחד ההורים.
מקרים נוספים הם אלו בהם טובת הילד כיום אינה מתיישבת עם טובת הילד העתידית לטווח הרחוק, כפי שרואה אותה בית המשפט.

לעיתים יכריע בית המשפט על פי רצון הילד גם אם אינו עולה בקנה אחד עם טובתו כפי שזה נראה על פניו, כמו למשל במקרה בו המסוגלות ההורית של אחד ההורים נחשבת לפחותה על פי פרמטרים שונים, אך הקשר עם הילד אמיץ יותר והילד נחוש בדעתו לשהות עימו.

יש לזכור כי הכרעת בית משפט לגבי משמורת ילדים אינה סופית וסגורה לתמיד. יש אפשרות לפתוח אותה ולדון בה מחדש עם שינוי בגורמים שונים, בחלוף הזמן.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני