אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

על מזונות אישה בדין הישראלי – יהודי

הדין הישראלי ממשיך את התפיסה העותומאנית של אוטונומיה בדיני אישות לכל העדות הרשומות במדינה. כך בישראל ישנו דין אישי לכל אזרח על פי העדה הדתית לה הוא שייך. כאשר מדובר ביהודים אף קיים חוק ספציפי – חוק שיפוט בתי דין רבניים, הקובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל יידונו בבית דין רבני על פי ההלכה היהודית. המדובר באחד החוקים השנויים במחלוקת במדינה, אשר יוצר מלכתחילה מצב בעייתי, באשר הדין הדתי איננו שוויוני בזכויות ובחובות החלות על פיו על בני הזוג. אילו לא די באלה, הרי שגם לאופן קיום הנישואין יכולות להיות השלכות על זכויות הצדדים (אם נעשו כדת משה וישראל ואם לאו). בעידן שבו ישראלים רבים רואים עצמם מצד אחד כיהודים ומאידך, אינם חיים או רוצים לחיות על פי עקרונות דיני ההלכה ואף שואפים להתנער מסמכותה של הרבנות על נישואיהם וחייהם, יש חשיבות מיוחדת לכך שבני הזוג יכירו את חובותיהם וזכויותיהם על פי הדין. כאן נסקור את סוגיית מזונות האישה על פי הדין הישראלי – היהודי.

מהם מזונות אישה?

כאשר לבני זוג יש ילדים, אין ספק כי חובה על בני הזוג לדאוג לכל מחסורם של הילדים. במסגרת הסכמי גירושין, ייקבע בדרך כלל סכום של מזונות ילדים, שתכליתו להבטיח לספק את כל צרכי הילדים עד הגיעם לגיל 18 (עם מספר כללים שונים לגבי זה שלא ניגע בהם במאמר זה). אולם מלבד הילדים בבני הזוג, צריך להביא בחשבון את היחסים בין בני הזוג. בדיני המשפחה נהוג לחשוב על החיים המשותפים של בני הזוג כעל שיתוף, אשר בו כל צד תורם לשיתוף וכל אשר נצבר יחדיו, מתאפשר רק בזכות השיתוף בין בני הזוג. למרבה הצער, אם היחסים עולים על שרטון ובני הזוג נאלצים לשקול גירושין, הרי שנוצר מצב בו אחד מבני הזוג אשר היה עד אותה עת תלוי בשני לצורך פרנסתו, עלול למצוא את עצמו ללא מקור פרנסה כלל.

על פי ההלכה, בעת הנישואין מתחייב הגבר לפרנס את אשתו, או כפי שהדבר מופיע בנוסח הכתובה (ארמית) "ואנא …אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל….כהלכת גברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין…", כלומר הגבר מתחייב כלפי אשתו לפרנס אותה על פי דרכם של הגברים היהודיים. כיוון שהאישה איננה מתחייבת חיוב דומה, אין שום מקור לחיוב האישה במזונות לגבר במקרה הפוך, ולכן בדרך כלל הסוגיה עוסקת במזונות אישה בלבד. בדין הישראלי-היהודי, מזונות אישה הם סכום כסף אשר הבעל מחויב לשלם לאשתו כדי לפרנס אותה.

"עולה עמו ואינה יורדת עמו"

ישנם מספר עקרונות לגבי מידת תשלום מזונות האישה. הביטוי מזונות אישה מתייחס למזונות במובן הרחב של המילה ולא רק למזון: הבעל מחויב לספק לאשתו רמת חיים הזהה לרמת החיים בה חיה קודם לכן, בתור התחלה – ולכן הוא חייב לשלם לה בעבור מדור, אחזקת רכב, תרבות, בילויים ולמעשה כל צורך אחר שיש לאישה. כך למשל אחד הכללים הבסיסיים של דיני המזונות על פי ההלכה היהודית הוא, כי גובה המזונות נקבע על בסיס רמת החיים שהיתה לבני הזוג עד מועד הפרידה וגם על פי יכולתו וכבודו של הגבר שלרוב היא גבוהה יותר, קרי – אם הגבר יכול לפרנס אותה ברמת חיים גבוהה, על פי הדין הדתי הוא חייב לשלם לה מזונות על פי הרמה שהוא מסוגל לשלם, אבל מצד שני – עולה עמו ואינה יורדת עמו – קרי, הוא לא יכול לרדת מרמת החיים שהיתה לבני הזוג כשהיו יחדיו.

מזונות אישה זהו אחד הביטויים הבולטים ביותר לאי השוויון הטמון בדין הדתי והמוחלים על כלל אזרחי ישראל היהודים, גם אם הם דווקא מאמינים בשוויון הזכויות והחובות בין גברים לנשים. ככלל, גבר לא יהיה זכאי למזונות מאשתו. היה מקרה אחד בו בית משפט אזרחי שמע טענתו של גבר, לפיה אשתו אמידה ממנו ולכן עליה לשלם לו מזונות, אולם בסופו של דבר לא נקבעו בה מזונות לגבר. בפועל, החיוב הזה הוא רק של הבעל כלפי אשתו. כאמרת אגב נוסיף, כי אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל (למשל ערכו רק טקס אזרחי בחו"ל), הרי שאין חלה חובת הגבר לשלם מזונות לאשתו על פי ההלכה (כי הנישואין לא היו על פיה).

ההבדל בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה

חוק שיפוט בית דין רבניים מקנה סמכות ייחודית לבית הדין הרבני בענייני נישואין וגירושין, אך לא בענייני ממון. יחד עם זאת, ניתן לכרוך לתביעה לגירושין בבית דין רבני גם תביעה למזונות או חלוקת רכוש וכו' ואז תהיה לבית הדין הרבני סמכות לדון בהם. כך נוצרים מצבים בהם לשתי ערכאות שונות יש סמכות מקבילה להכריע בעניין מסוים. בישראל, מוחל עקרון כיבוד הערכאות, אשר קובע כי אם מובא בפני בית משפט כלשהו עניין, אשר ערכה אחרת כבר החלה לדון בו, הערכאה תמנע מלדון בו מתוך כיבוד הערכאה השנייה. משמעות הדבר היא כי אם לתביעה לגירושין בבית דין רבני נכרכת תביעה למזונות, הרי שבית הדין הרבני הוא זה שידון בה ולא ניתן יהיה להפריד את הסוגיה ולהעבירה לבית משפט אזרחי.

אמנם לכאורה, על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים, התוצאה אמורה להיות זהה בשני המקרים, כיוון ששתי הערכאות אמורות לדון בעניינים אלה על פי ההלכה היהודית (כאשר מדובר ביהודים). אולם כיוון ששתי הערכאות האלה הן שונות במהותן התוצאה יכולה להיות שונה למדי בין שתי הערכאות. בתי דין רבניים פועלים על פי הלכה ואילו בתי המשפט האזרחיים פוסקים על פי הדין האזרחי. כך למשל, בית דין רבני איננו מצמיד את סכום המזונות למדד ואילו בית המשפט האזרחי כן. הבדל חשוב נוסף הוא כי בתי המשפט האזרחיים בד"כ פוסקים מזונות זמניים כבר בישיבה הראשונה ואילו בבתי הדין הרבניים זה עלול להתעכב.

בחרו כאשר תרצו, אבל דעו את זכויותיכם

ישנם הבדלים בין הכרעות הערכאות ולא תמיד התשובה חד משמעית לגבי מקום השיפוט העדיף. רבים וקצרה היריעה מלהכיל את כולם. כיוון שדיני האישות בישראל מושפעים מן ההלכה, חשוב כי בני זוג לפני הנישואין יבינו את חובותיהם וזכויותיהם ויחליטו החלטה מודעת באשר לסיכונים ולסיכויים באופן בו הם בוחרים להינשא.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני