אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

מסורבות גט

מסורבות גט – חיוב הבעל בגירושין

אחד המקרים המורכבים ביותר בעולם דיני המשפחה הוא נושא מסורבות הגט ושאלת חיוב הבעל בגירושין.

על פי ההלכה הגבר הוא זה שיכול לתת את הגט, כלומר להתגרש מהאשה. בעקבות כך נקבעו הלכות שונות שתפקידן להגן על האישה וזכויותיה. בין ההלכות ישנן כאלה שמעכבות ומונעות מהבעל לגרש את אשתו בקלות יתרה, כמו גם תקנת הכתובה, שהיא מסמך המחייב את הגבר לשלם לאשתו המגורשת סכום כסף מסויים הנקבע מראש בעת הנישואין. בנוסף, ישנה תקנת חרם דרבנו גרשום שהתקבלה בקרב יהודי עדת אשכנז ומונעת מגבר להתגרש ללא הסכמת האישה ולשאת שתי נשים.

בישראל, ענייני הנישואין והגירושין של יהודים אזרחי המדינה נמצאים בידי בתי הדין הרבניים, על פי חוקי ההלכה. וכך, עולה השאלה – מה קורה כאשר האישה היא זו שמבקשת להתגרש.

סרבנות גט היא מצב בו, על פי היהדות, הבעל מסרב לתת גט לאשתו. מניעים עיקריים של סרבנות גט כיום הם מה שמכונה "סחטנות גט", כלומר סרבנות על מנת להשיג תנאים שונים מהאישה, נקמנות או עניין רגשי כלפי בת הזוג, או בעייה עקרונית הלכתית (כמו לדוגמה כאשר הבעל המיר את דתו). אדם מוגדר כמסורב גט, על פי מערכת בתי הדין הרבניים, במידה והגיש תביעת גירושין ולא קיבל גט כעבור שנתיים בשל סירוב בן הזוג. גם אישה וגם גבר יכולים להיות סרבני גט, ועל פי סקר בתי הדין הרבניים היחסים בין המינים כמעט שווים מבחינת מספר הסרבנים.

אולם, במקרים אלו מצבן של הנשים מורכב יותר, מכיוון שקיימת אי סימטריה מבחינת ההלכה במעמדם של הגברים והנשים במצב סרבנות גט. אישה מסורבת גט שקיימה יחסי אישות עם גבר אחר נקראת נואפת, ובמקרה שנולד ילד, אותו ילד נחשב לממזר, וכפסול חיתון. ואילו גבר מסורב גט יכול לחיות חיי אישות עם אשה אחרת ואף להוליד עמה ילדים, אם כי אינו רשאי להתחתן איתה בנישואין הלכתיים.

ניתן לכפות על הגבר לתת גט רק בנסיבות מסויימות ביותר, שחלקן אף נתונות במחלוקת (כגון סיבה כלכלית, כאשר הבעל אינו מפרנס, או בעיית דחייה פיזית של הבעל על ידי האישה). מהן אותן נסיבות? מה קורה כאשר מתעוררת סיבה אחרת שאינה נמנית על הנסיבות המסויימות הללו? בנוסף לכך, מתעוררת השאלה כיצד אפשר לכפות על הגבר לתת את הגט? בימים עברו היו "מכין אותו עד שיאמר רוצה אני". כיום, כמובן, בית הדין כבר לא נוהג להכות בעלים, אם כך אלו כלים יש בידי הרשויות לחייב את הבעל בגט?

שאלות אלו משפיעות גם על יחסי הממון המשפחתיים. על פי החוק חלוקת הרכוש בין בני הזוג אמורה להתבצע ביום מתן הגט. עניין זה הופך לבעייתי כאשר הבעל הוא בעצם זה שמועד מתן הגט נתון בידיו. בעיה זו ניתנת לפיתרון בעזרת הסכמי ממון והסכמים קודם לנישואין אשר אינם תולים את זמן חלוקת הרכוש במועד הגט.

ישנם פתרונות שונים ודרכים מגוונות להתמודד עם סרבנות ולחייב את הבעל בגירושין. נזכיר בקצרה כמה מהם, בעיקר מתוך המנגנון האזרחי של דיני המשפחה:

הסכם ממון, או הסכם טרום-נישואין – אשר מסדיר את חלוקת הרכוש ומונע את הבעיות הכלכליות הנובעות מסרבנות. ישנו גם "הסכם לכבוד הדדי" אשר נחתם על ידי בני הזוג קודם לנישואיהם, ובא להסדיר את הבעיה של סרבנות גט, בעיקר על ידי סעיפים ממוניים.

תביעות אזרחיות כנגד סרבני הגט – בתי המשפט לענייני משפחה הכיר סרבנות הגט כעוולת רשלנות נזיקית. במקרים מסויימים ניתן לקבל פיצוי כספי על סרבנות גט. הבעייה העיקרית במקרים אלו היא שגט הניתן בעקבות פסק דין נזיקי עלול להיחשב כגט מעושה, כלומר גט שניתן בניגוד לרצון הבעל. גט כזה אינו כשר והגירושין אינם תקפים.

סנקציות שונות המופעלות על הבעל ומטרתן להפעיל עליו לחץ לתת גט. בין הסנקציות הקיימות: שלילת רשיון נהיגה ואף כליאה. (ישנן סנקציות שיכולות להיות מופעלות על פי תקנת רבנו תם, שהן סנקציות חברתיות יותר ומטילות על הבעל מעין חרם ונידוי חברתי). גט המושג בעקבות סנקציות אלו, כאשר הן מוטלות מטעם בית הדין, אינו נחשב ל"גט מעושה" שהושג כנגד רצון הבעל, והגירושין תקפים.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני