אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

מזונות אישה

מזונות אישהעל פי דין תורה חייב הבעל לשאת במזונותיה של אשתו, כלומר לפרנס אותה כל עוד הם נשואים ולמעט מקרים חריגים כמו אישה מורדת (סירוב לקיום יחסי מין), עזיבה לא מוצדקת של הבית או קיום יחסי מין עם גבר אחר. התנהגויות אלו שאין בצידן הצדקה עלולות לשלול את הזכאות למזונות אישה. שאלת הזכאות היא מכרעת בין בני הזוג היות ואישה המקבלת מזונות יכולה לנהל מאבק ממושך ואף לכפות על הבעל תנאים מחמירים. מנגד, שלילת מזונות מהאישה עלולה לגרור מצד הבעל סרבנות למתן גט ובמקרים מסוימים להביא להתארכות משמעותית בהליכי הגירושין.

אישה זכאית לקבל מזונות עד לביצוע הגט בפועל וכל עוד לא ניתן פסק דין הקובע אחרת. בעל אינו חייב במזונות גרושתו וזאת גם אם היא אם לילדיו, אלא אם כן הסכים לכך במפורש במסגרת הסכם ממון או הסכם גירושין.

כיצד נקבע החיוב בתשלום מזונות אישה?

גובה החיוב בתשלום מזונות נקבע על פי כללים קבועים. ראשית, יש להתחשב בכל הצרכים הנדרשים לקיומה ורווחתה של האישה לרבות מזון, שכר דירה, הוצאות אחזקת רכב או בית, נסיעות, ביגוד וכדומה.

שנית, האישה זכאית לחיות באותה רמה שהורגלה אליה וזאת מתוקף עיקרון "עולה עמו ואינה יורדת עמו" המופיע בדיני ישראל. על פי העיקרון הזה, אישה יכולה לדרוש מבעלה כי תחיה בהתאם לרמה של מצבו החברתי והחומרי. מאידך, מצופה כי לא תרד ביחס למצב בו חייתה בטרם נישאה לו. מאחר והאישה "עולה עמו", היא רשאית לקבל את מזונותיה לפי "עושרו וכבודו". בעל בכל מקרה אינו יכול לדרוש מאישה להסתפק ברמת חיים נמוכה, כל עוד ידו משגת רמה גבוהה יותר: האישה רשאית לאותה רמת מחיה שהבעל מאפשר לעצמו, ורמה זו נובעת כמובן באופן ישיר מפרנסתו, השתכרותו והכנסותיו ממקורות אחרים. עליו לעשות הכל על מנת לפרנס את אשתו ולספק את צרכיה. בהיעדר נסיבות אובייקטיביות – מחלה, נכות או עונש מאסר – לא יוכל הבעל להימנע מעבודה. אף אם מצבו הכלכלי של הבעל קשה, עדיין זכאית האישה לכל הפחות לאותה רמת חיים לה הייתה רגילה בטרם נישואיה ולכן הביטוי "אינה יורדת עמו".

עוד מופיעה חובת המזונות בכתובתה של האישה עליה חותם הבעל ביום הנישואים. בכתובה מתחייב הבעל לעבוד, לפרנס ולכבד את האישה כמנהג הגברים. הכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אולם חובת המזונות אינה נובעת מחתימת הבעל על הכתובה והעברתה לידי האישה אלא רק מתוקף אקט הנישואין וכוח הדין האישי החל על יהודים.

אופי החיוב של מזונות אישה שונה מאופי החיוב החל על מזונות ילדים. בחיוב כלפי אישה מתחשבים בעיקר במעמדו של הבעל, השכלתו, רכושו, יכולתו הכלכלית ופוטנציאל ההשתכרות שיש לו כמו גם ביכולתו המוכחת בעבר. לעומת זאת, במזונות ילדים הבעל יוצא ידי חובה כל עוד הוא נותן להם כדי צרכיהם.

האם האשה זכאית למזונות מבעלה כאשר בני הזוג אינם חיים יחד?

באופן עקרוני אישה זכאית למזונות רק אם היא חיה עם בעלה – אך לכלל זה יש חריגים רבים. במידה והם חיים בנפרד מתבצעת בראש ובראשונה הבחנה בין מצב בו הבעל עזב את הבית, לבין מצב בו האישה היא זו שעזבה. במידה והבעל עוזב זכותה של האישה למזונות אינה נפגעת. כאשר האישה עוזבת, היא בדרך כלל מפסידה את המזונות שכן אין היא יכולה לקיים את חובותיה מתוקף הנישואין.

יוצא דופן הוא מקרה בו עזבה האישה את הבית מחמת "טעם מבורר": כל סיבה שתיראה מוצדקת בעיני בית הדין או בית המשפט, כגון אלימות של הבעל כלפי האישה, יחס רע, התעקשות על מגורים משותפים עם האם או בני משפחה אחרים של הבעל וכדומה. מעבר לכך, מזונותיה של אישה לבעלה נשללים ממנה כאשר היא עוזבת את הבית ללא סיבה מוצדקת ו/או מקיימת יחסי אישות עם גבר אחר.

פטור מתשלום מזונות והמושג "מעוכבת מחמתו"

החובות בין בעל ואישה אינם הדדיים ולכן אישה אינה חייבת לעבוד כדי לפרנס את בעלה. גם אישה שיש לה מקצוע, יכולת להתפרנס ואפשרות לסייע בכלכלת הבית אינה מחויבת לצאת לעבוד בעוד גבר כאמור חייב לעשות זאת. אף על פי כן, כאשר האישה עובדת ומשתכרת למחייתה זכאי הבעל לטעון כי מעשי ידיה יהיו תחת מזונותיה. המשמעות היא שהכנסותיה של האישה מעבודתה מחוץ למשק הבית יכסו את צרכיה ויספקו לבעל פטור מתשלום המזונות. במקרים בהם הכנסתה אינה מספיקה לכיסוי הצרכים כולם, הבעל נדרש להוסיף ולהשלים לה למזונותיה.

המקרה היחיד בו אישה שיש לה הכנסה מספקת זכאית גם למזונות מוגדר תחת "מעוכבת מחמתו". זו סיטואציה בה בית הדין הרבני מחייב את הצדדים להתגרש והבעל מסרב. האישה זכאית במצב כזה להגיש תביעת מזונות בעילת "מעוכבת מחמתו" וכך גם לזרז את הסכמתו של הבעל לשתף פעולה.

קביעת מזונות אישה בבית המשפט לענייני משפחה לעומת בין הדין הרבני

מבחינת מזונות אישה הנפסקים בבית המשפט לענייני משפחה לעומת מזונות הנפסקים בבית הדין הרבני, ניתן לזהות הבדלים משמעותיים. בבית המשפט נהוג לפסוק סכום מזונות גבוה יותר מאשר בבית הדין הרבני, אך בבית המשפט סכום המזונות צמוד למדד בעוד בבית הדין הרבני הוא צמוד לתוספת היוקר. בנוסף, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר או הצהרה שנתית למס הכנסה במקרה של עצמאים. בית הדין הרבני אינו כופה זאת ויכול להיות לעזר עבור אנשים המעוניינים בהסדר מן הסוג הזה.

הבדל אחר בא לידי ביטוי בכמות הישיבות: בית המשפט קובע מזונות זמניים בישיבה הראשונה, בעוד בבית הדין הרבני ייתכנו מספר ישיבות בטרם ייפסק לאישה סכום מזונות כלשהו. לבסוף, בית המשפט נוטה לבדוק את פוטנציאל ההשתכרות העתידי של הבעל לרבות רמת השכר בפועל, לעומת בית הדין הרבני הנשען בקביעתו על ההשתכרות הקיימת בלבד. הבדלים אלו בליווי גישות משפטיות שונות יוצרים פער בין היחס אל מזונות אישה בבתי המשפט לענייני משפחה לעומת היחס לנושא בבית הדין הרבני.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני