אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

כתובה

כתובה – מנהג יהודי קדום אל מול המשפט המודרני

כתובה – מנהג יהודי קדום אל מול המשפט המודרני.במסגרת הקידושין, אחד משני השלבים של טקס הנישואין היהודי- אורתודוקסי הנערך מתחת לחופה, החתן מוסר בידי הכלה את הכתובה. זהו מסמך בעל ערך משפטי, כתוב ארמית, המסדיר את ההתחיבויות של בעל כלפי אשתו. חובות אלו מתייחסים לפרק הנישואין עצמו – מזונות האשה, פרנסה וכבוד ("שארה, כסותה ועונתה"), וכן חובות המתייחסות לאפשרות של סיום הנישואין, אם בדרך גירושין או במות הבעל, וכאן חייב הבעל סכום כסף בסיסי (כתובה) וסכום נוסף שאותו בחר בעת הקידושין (תוספת הכתובה) וכן נדוניה ותוספת נדוניה.

מקור הכתובה – הכתובה נקבעה באופן בסיסי כדי להגן על האישה במקרה של גירושין ולחזק את מעמד הנישואין בחברה. בתקופה בה נקבעה תקנת הכתובה (תקופת התנאים,) ואף שנים רבות לאחר מכן, נשים שגורשו נותרו חסרות כל, ללא רכוש, כסף, זכויות, וכמובן בעלות יכולת מוגבלת ביותר לפרנס את עצמן ואת ילדיהן. הכתובה באה להבטיח את מצבן הכלכלי של נשים לאחר גירושין ולדאוג לרווחתן הסוציאלית – שתשמורנה על מעמדן ואף תהיינה "אטרקטיביות" לנישואין שניים, וכן על מנת למנוע גירושין פזיזים בהם הבעל מגרש את אשתו כלאחר יד.

החובות הכספיות – הסכום הנקוב בתלמוד לכתובה הוא 200 זוז לעלמה בתולה, וסכומים שונים לאלמנה, בת כהן, גרושה וכו'. זהו סכום שבימי התלמוד הספיק כדמי מחייה לשנה אחת. הסכום הזה אמור להתעדכן לפי המקום והתקופה. לסכום הבסיסי הזה נהוג להוסיף "תוספת כתובה" – סכום הנקבע לפי רצון הבעל ומנהג המקום. כמו כן נכללים בכתובה נדוניה ותוספת נדוניה (סכומים ונכסים אותם הביאה האשה איתה לנישואין והיו באחריותו של הבעל במהלכם, ואותם הוא נדרש להחזיר במידה ומסתיימים הנישואין).

כתובה בימינו -כיום, הכתובה איבדה את החשיבות הקריטית שהיתה לה בעבר בהבטחת הקיום הכלכלי של נשים גרושות, מכיוון שבימינו הסדרי גירושין נערכים בבתי משפט ובתי דין, ונקבעים הסכמים ופסקי דין שמטפלים בחלוקת הרכוש והממון של בני הזוג המתגרשים. הגישה על פיה פועלת מערכת המשפט העכשווית, לפיה הזכויות והנכסים של בני הזוג אמורים להתחלק ביניהם במידה שווה, שונה לחלוטין מגישת הדין העברי, והיא כמובן הגישה המקובלת. עם זאת, עדיין יש לכתובה ערך משפטי-חוזי שריר וקיים, כפי שלמדו על בשרם אותם חתנים קלי דעת שרשמו בכתובה סכומים ראוותניים, ומשהגיעו הנישואין לסיומם גילו שהם נדרשים לשלם אותם סכומים. על פי רוב מוותרת האישה על סכום הכתובה בזמן הגירושין, לטובת הסדר כספי אחר. אולם היא איננה מחוייבת לוותר על הכתובה ותוספת הכתובה, ובמקרים רבים האשה אכן תובעת גם את סכומי הכתובה.

המקרים בהם נוטה בית הדין לחייב את הגבר בכתובה הם בדרך כלל מקרים בהם מוכח כי הוא האחראי לפירוק הקשר. לעיתים מדובר בבגידה של הגבר, ביוזמת גירושין ללא עילה מוכחת על פי ההלכה, או במקרים בהם מתגלים מומים בגבר שלא נחשפו לפני החתונה, עקרות או אימפוטנציה שאינם מאפשרים הבאת ילדים לעולם וקיום יחסי מין. יש מקרים נוספים בהם בית הדין עשוי לחייב את הגבר בכתובה – בין השאר, אם התגלה כי השמיץ או ביזה את אשתו, באופן המאפשר חיוב הכתובה. עם זאת, נדיר למצוא פסקי דין בהם חויב הגבר במלוא סכום הכתובה על ידי בית הדין הרבני. לעיתים "מוותר" בית הדין לבן הזוג וקובע כי הסכום שנרשם בכתובה היה מוגזם.

במקרה של מות בן הזוג חייב עזבונו בכתובה. במידה ומתה האשה – יירשו בניה את סכום הכתובה (אם יש צאצאים נוספים של אותו האב), אך זאת רק במידה והאשה תבעה את כתובתה לפני מותה. שיערוך הכתובה (הצמדה למדד) נתון לשיקול דעתה של הערכאה המשפטית המטפלת בעניין, ובדרך כלל יגיע הסכום לשיעור המעריך דמי מחייה של האשה למשך שנה. (כלומר – אם הכתובה נרשמה במטבע לירות מיושן יהיה זה לא סביר לחייב בכתובה שערכה שקלים בודדים בלבד). על פי רוב, במקרה של גירושין לא תהיה הצמדה (כדי שלא יצא הבעל בהפסד שאיננו מידתי) ובמקרה של פריעת הכתובה במות הבעל תהיה הצמדה.

כיום הכתובה נתפסת בעיני רבים כחלק טקסי בלבד מאירוע החתונה, ולכן קורה שסוגיית הכתובה הופכת לנקודה מפתיעה וכואבת במיוחד בתהליך הגירושין. לעיתים עניין הכתובה מבטא התנגשות בעייתית בין הדין העברי וההלכה, כאשר בעצם האישה יכולה לתבוע את סכום הכתובה וגם חלוקת הנכסים הזכויות והממון. לפיכך נמליץ להתייחס לכתובה בכבוד הראוי לה, לא להיסחף להתפארות וקלות דעת בזמן ההחלטה על סכום הכתובה אלא לרשום סכום סביר שאינו גבוה, על מנת שהכתובה לא תהפוך בהמשך לסלע מחלוקת וקלף מיקוח. כמו כן כדאי וראוי לערוך הסכם ממון טרם הנישואין, בו ישנה התייחסות לנושא הכתובה ומקומה בחלוקת הממון, וגם בכתיבת צוואה חשוב ליחד מקום לכתובה.

הכתובה היא אחת הדוגמאות לדואליות המרתקת, ולעיתים בעייתית, של ההלכה היהודית הקדומה אל מול המשפט העכשווי. הכתובה מגיעה ממקור הלכתי-דתי, ואילו אכיפתה ו"הפעלתה" מתרחשים באמצעות כלי המשפט של היום. בית הדין נדרש לענות על שאלות כמו – עד כמה לחייב את הבעל בסכום הכתובה כלשונו ובאיזה מקרים "לוותר" או להתפשר, מה עושים במקרה של תביעת הכתובה בנוסף להסדר גירושין בו זכתה האשה בכספים ורכוש, מהו תוקפה של כתובה שנכתבה בקלות דעת וללא לקיחת אחריות על מצב אפשרי של תביעתה (גברים שכתבו סכומים מוגזמים) ועוד. מעיון בפסקי דין העוסקים בכתובה משתקפת אותה כפילות ערכית המיוחדת למדינת ישראל.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני