אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

ירושת ידועים בציבור

כיצד הדין מתייחס לירושת ידוע בציבור? בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ישנה התייחסות לידועים בציבור, תחת הכותרת של "מעין צוואה": "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש שציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

בהתאם לכך, הזכות של בן זוג לרשת את בן זוגו שאינו נשוי לו מבוססת על היסודות הבאים: חיי משפחה, משק בית משותף ו-בשעת מותו של אחד, האחר לא היה נשוי לאדם אחר.

ניתן לומר, שהסעיף בעצם משווה את המעמד של ידועים בציבור למעמד של בני זוג נשואים, ובלבד שהתקיימו תנאי הסעיף שמגדירים מיהם בני זוג ידועים בציבור לעניין חוק הירושה.

באשר לתנאי השלישי:"בשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר" חשוב להדגיש, כי תנאי זה מיוחד, ונדרש לצורך חוק הירושה בלבד. אדם יכול להיות מוכר כידוע בציבור של אשה מסוימת, ולהיות נשוי במקביל לאחרת- לצורך חוקים אחרים. כך למשל, אשה יכולה להיות מוכרת כידוע בציבור של גבר מסוים שנשוי לאשה אחרת, ולקבל לאחר מותו קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי.

ההגדרה של ידועים בציבור התפתחה במהלך השנים בפסיקה, ואין כיום חוק אחד אשר מגדיר בצורה מפורשת מיהו ידוע בציבור ומרכז את הזכויות (והחובות) של ידועים בציבור.

ניתן לראות בפסיקה גמישות רבה שהתגבשה במהלך השנים באשר להגדרת ידועים בציבור כסטטוס שמקנה זכויות.

כך למשל, כאשר נשאלה השאלה אם ידועה בציבור של מנוח זכאית לרשת אותו על אף שלא גרו יחדיו באותה דירה, ביהמ"ש לענייני משפחה השיב בחיוב.

העניין נדון בביהמ"ש לענייני משפחה בכפר-סבא. התובעת קיימה עם המנוח מערכת יחסים זוגית במשך כ-8 וחצי שנים. התובעת והמנוח לא נשאו זה לזו, והייתה ביניהם הפרדה רכושית. הם חיו בדירות נפרדות אך סמוכות.

התובעת טענה בפני ביהמ"ש, כי היא זכאית לרשת את המנוח מכח סעיף 55 לחוק הירושה, כאילו הייתה נשואה לו בזמן שנפטר.

ילדי המנוח טענו מנגד, כי התובעת לא זכאית לרשת את עזבון אביהם, שכן היא ואביהם גרו בנפרד, לא הייתה לאביהם כוונת הורשה והקשר בין התובעת ואביהם לא היה כשל בני זוג נשואים, אלא התמצה ב"סיפור צרכי בילוי וחברה".

ביהמ"ש דחה את עמדת הנתבעים, וקבע כי באופן עקרוני, ניתן לרשת בן זוג גם בהעדר לינה משותפת ובהעדר כוונת הורשה. במקרה זה נפסק, כי התובעת והמנוח ניהלו במהלך 8 וחצי השנים המשותפות חיי משפחה במשק בית משותף. על כן, התובעת זכאית להימנות עם יורשי המנוח.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני