אנו שמחים להעמיד לשירות הגולשים מאגר מידע בתחום דיני גירושין, גישור ונושאים נוספים הקשורים למשפט ומשפחה. מקווים שמאגר המידע יתרום לקוראים ויספק להם זוית נוספת בהבנת תהליכים שונים בעולם המשפט והמשפחה, מידע העשוי להיות רלוונטי לחיי כל אדם בתקופה זו או אחרת של החיים. עם זאת חשוב לזכור כי אין במידע שלהלן כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. ההמלצה הגורפת היא לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על מידע המופיע כאן.

היבטים משפטיים של תרומת זרע

מי יכול להיעזר בבנק הזרע

ניתן לחלק את הגברים המגיעים אל בנק הזרע למספר קטגוריות: מגברים החוששים מאובדן הפריון בעתיד – בין אם בשל מחלה או חשש ממוות; גברים התורמים זרע כדי שישמש נשים שהם מכירים לצורך כניסה להריון; ותרומות זרע מצד גברים המקבלים כסף בתמורה לכל תרומה.

השופטת ט' שטרסברג-כהן סיכמה זאת יפה בפרשת נחמני, הקשורה בעקיפין לנושא: "אנו ניצבים לפני נושא מורכב ורב-פנים שהיבטו המשפטי אינו יכול למצות את מהותו. הנושא גדוש משקעים רגשיים, אנושיים, אישיים ובין-אישיים, פסיכולוגיים, וסוציולוגיים ומעלה שאלות של מוסר, של דת, של אתיקה, של ערכים חברתיים ושל נורמות משפטיות".

פרשת נחמני עסקה באישה, אשר בעת שהיתה נשואה החלה בתהליך הפריה חוץ גופית (IVF). בתהליך, נלקחו ביציות מגופה אשר הופרו באמצעות תרומת זרע מבעלה. בהמשך עזב הבעל את האישה ועבר לגור עם אישה אחרת. האישה ביקשה לקבל לידיה את הביציות המופרות על מנת שתוכל להביא ילד לעולם. שם נקבע בסופו של דבר כי כיוון שהתהליך להורות ביולוגית החל מרצון, הרי שהאישה יכולה להשתמש בביציות המופרות – אע"פ שהגבר התנגד לכך.

זוגות חד-מיניים

זוגות חד-מיניים רבים המעוניינים להביא ילד לעולם, משתמשים בשירותי בנק הזרע: זוג נשים או גברים המעוניינות או מעוניינים להרות יכולות להיעזר בגבר או אישה בהתאם ובאמצעות הזרעת תרומת זרע יכולים להרות ולהביא ילד לעולם: בין אם כדי לגדל את הילד במשותף ובין אם לאו. עצם הסיטואציה הזאת מעלה שאלות משפטיות בדבר זכויותיהם של כל המעורבים.

ירושה

מוסד הנישואין, במהותו, הוא מוסד כלכלי אשר נועד להביא ודאות באשר לזכויות ילדים וחובות ההורים בינם לבין עצמם וכלפי הילדים. הכלל הנהוג בישראל, כפי שנקבע בחוק הירושה, קובע כי ילד יירש את אביו, כל עוד היה בחיים לפני מות האב או נולד עד 300 ימים לאחר מותו של האב.

תרומת זרע מעלה מספר שאלות עקרוניות בהקשר זה: ראשית, לגבי זכותו של ילד שנולד מתרומת זרע לירושה מאביו הביולוגי (תורם הזרע) – בין אם זכות לרשת או אפילו זכות להכירו; שנית, עולה השאלה במקרים בהם אישה מעוניינת להשתמש בזרעו של בעלה שהוקפא בטרם מותו בדיוק למטרה זאת, ומסיבה כלשהי הילד לא נולד לפני שחלפו 300 הימים למותו של הבעל – האם לא יוכל להיות יורשו של אביו?

גילוי עריות

הבעיה האחרונה, אשר יש לה כמה פתרונות, היא החשש מפני גילוי עריות: כאשר יש תורם זרע אשר מזרעו נולדו מספר ילדים, קיים חשש כי שניים מילדיו, אח ואחות בעצם – יינשאו וירצו להביא ילדים לעולם. מעבר לסוגיות המוסריות בהקשר זה, הרי שישנם חששות בריאותיים בכל הנוגע לפגמים גנטיים וכיוצא באלו אצל ילדים שנולדים לאב ואם בעלי קרבת דם קרובה. המתח בין רצונו של התורם להישאר אנונימי לבין הרצון למנוע מקרים כאלה יוצר אתגרים לא פשוטים.

מסיבה זו, מגבילים בנקי הדם את מספר הילדים שניתן להביא לעולם באמצעות תרומות זרע מתורם מסוים – כך מקטינים את הסבירות לגילוי עריות. פתרון נוסף אשר אומץ על ידי חלק מבנקי הזרע – הוא ציוד האישה שתרומת הזרע מוזרעת בה בספרה הראשונה והאחרונה של תעודת הזהות של התורם. בבוא הילד להינשא, ניתן לבדוק את הספרות ובאמצעות, ואם יש חשש שמדובר באותו אב, אז ניתן לגשת לבנק הזרע כדי לוודא שלא מדובר בגילוי עריות.

אין האמור לעיל מהווה תחליף לייעוץ משפטי

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני